התחברות לאתר



הרשמה | שכחת סיסמה?

כתבות אחרונות

שי צברי בפיטריה 10/3/16

שי צברי בפיטריה 10/3/16

נכתב ע"י: tamar30
בתאריך: 12:44 15/03/16

החליל והלבנה

החליל והלבנה

נכתב ע"י: יובל אראל
בתאריך: 20:02 27/01/16

מירב הלינגר  - במבט אחד כחול

מירב הלינגר  - במבט אחד
כחול

נכתב ע"י: גיא טנא
בתאריך: 14:44 31/12/15

בלב ים

בלב ים

נכתב ע"י: motymi
בתאריך: 23:49 30/12/15

ארז לב ארי בפטריה 25/12/15

ארז לב ארי בפטריה 25/12/15

נכתב ע"י: tamar30
בתאריך: 14:06 28/12/15

יהודית רביץ בזאפה ירושלים

יהודית רביץ בזאפה
ירושלים

נכתב ע"י: tamar30
בתאריך: 18:23 23/12/15

Benjamin Esterlis- The Blue Bay

Benjamin Esterlis- The Blue Bay

נכתב ע"י: גיא טנא
בתאריך: 5:40 14/12/15

מתווה הגז - זוית נוספת

מתווה הגז - זוית נוספת

נכתב ע"י: motymi
בתאריך: 18:28 08/12/15

דניאל ספיר – דניאל ספיר

מאת: גיא טנא, נכתב ב7:46 - 07/08/2015, עודכן ב23:15 - 09/08/2015


אנחנו לא נכנסים פנימה היום || ידיים רועדות | רגליים מועדות | אוחזות בקושי את הקרקע | אני לא יכולה לבד ||

כך, בשירה רועדת, מנקודת מבט נשית, בחזרתיות ובקטיעה, מתחיל דניאל ספיר את אלבום הבכורה שלו. הגיטרה האקוסטית של עמרי בראל, החצוצרה השמיימית של ספי ציזלינג והקולות של ארנון נאור, כל אלה עוזרים לספיר לשאוב את המאזין פנימה: אנחנו כן נכנסים פנימה היום לבדוק מה הסיפור של האיש שכותב על ריחוף באויר מלא נמלים ונדמה שמצא את הדרך להביא משהו אחר לשכבה העבה ומתעבה מדי יום של היוצרים הגברים הרגישים, המודעים לעצמם ולכאבם ופורשים אותו לשחפים המנקרים.

בהפקה מוסיקלית משותפת לספיר ולהילה רוח הבחירה הסגנונית היא של סטורי-טלר, סינגר סונגרייטר שנע על ציר הפולק-רוק-בלוז. עם "גל של עצב/ עשרים קילו בעיניים" ו "כשהים אלים אני נהיה רגוע / כשהים רגוע אני נהיה אלים " ספיר נלחם כל העת, בעד אהבה, נגד הכאב ,מתמסר לכאב, הודף אהבה וחוזר חלילה. ספיר מוצא ניחומים לעיתים באהובתו אבל חוסר הבסיס האיתן ניכר כמו ב "לשים את הראש" העוצמתי והקוהרנטיות והנורמטיביות אינן שם המשחק פה. שבר ומשבר הם הם העניין המרכזי ביצירה.

ב"צעקות מחוץ לחדר" ספיר חוזר לזכרון ישן ודרך מחווה למאיר אריאל הוא מחייה נקודת מבט ילדותית מרגשת בחיוניות בועטת: "לא, לא תתפוס אותי | בטוח | אבא משחק תופסת | אמא מתחבאת | ואני יושב בשקט | לא לא תתפוס אותי | בטוח | כי אני בחלל בחליפה של חלל | ויש לי גם מפרש סולרי | ויש לי חמצן במיכל מסומן | אז לא, לא תתפוס אותי | בטוח". הילד מחפש לו הצלה מהצעקות מחוץ לחדר ומכסה את אפשרויות ההימלטות לחלל-לכוכב אחר, גלאקסיה אחרת, להיסחפות אל מחוץ לעימות והכל תוך כדי בלדה עדינה ושברירית. מצויין. גם ב"קום ילד" עורג ספיר לילדות תמימה ומאושרת , אידילית: "יש בך הכל אתה לא צריך כלום/ גם כשאתה עקום והעולם נדמה סתום" הוא כותב ושר , מאוורר את חולשותיו ברוח הפרצים של החשיפה לקהל.

"לא נוגע בחרא הזה יותר | נמאס לי לשכוח מעצמי אני רוצה להזכר | אז אני לא נוגע בחרא הזה יותר | לא בורח מהרגשות שלי יותר | נמאס לי להיות כל הזמן רעב לדבר אחר | אז אני לא נוגע בחרא הזה יותר . יש משהו פשוט, אולי פשוט מדי אבל מרתק וממגנט בטקסט הזה של ספיר. מהו אותו גוש מצחין שממנו נרתע ספיר כדי לשפר את חייו? התחושה היא שהבלוז-רוק הזה מלא אירוניה וכפל משמעות. החרא הזה לא דורש נגיעה, הוא פנימי, הוא דורש הקאה, טיהור מוכנות לכאב : "וכשהכאב יהיה מספיק חזק/ אז השכל שלי יישבר וירדו לי המים וכל הסבל ישתחרר" ואז ? אלבום ?

האלבום נחתם ב "יש אפשרות של יופי", נקודת פיוס, נחמה וחום אליו מביאים ספיר ורוח  את סיון טלמור בקולות, יונתן רוזן המתופף ונגנים אורחים מן הכיוון הקלאסי (לטם עזנר, נטע מימון,אבנר קלמר, עידית מינצר) וספיר נשמע כעת אחרת- מביא צד אחר ומעניין:

"יש אפשרות של יופי | אני מרגיש את זה כאן || אני רק איש שמטייל מחפש איזה צל | איזה עץ מדבר לשבת בשמש הנוקבת | כל המקומות טובים | כולם יפים | לשתות קצת ולנוח | להקשיב לרוח || יש אפשרות של יופי | אני מרגיש את זה כאן || אני רק איש שמתבונן מנסה לארגן | לעשות לי איזה סדר | בכל מה שבחדר | כל החפצים עפים | מרחפים | כל מה שצברתי | זה כל מה שעברתי || יש אפשרות של יופי | אני מרגיש את זה כאן || יש אפשרות של יופי זה ברור מאוד | אני מרגיש מאוד | אני מרגיש את זה כאן | אני רק איש שמנגן | רק יושב ומנגן | זה כל מה שאמרתי"

דניאל ספיר מביא לפנינו אלבום אישי מאד, חורפי באופיו, עצוב ושאפתני, רגיש וקשה לעיתים, שווה האזנה בהחלט.

פרגן לאתר בילויים

בילויים